החלטה בתיק ע"ח 57593-07-13

ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט אלון אופיר), בתיק בפ"מ 62-07-13, מיום 13.7.13, לפיה נעתר לבקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים, ולא יותר מ-6 חודשים.

כתב האישום ייחס לעורר עבירה של נהיגה בשכרות, בכך שבתאריך 28.6.13 נהג ברכב, כשבליטר אויר נשוף שמסר, נדגמו 975 מ"ג אלכוהול. בית משפט קמא נתן דעתו על הראיות לכאורה, וקבע כי בתיק תשתית ראייתית הולמת, אשר נסמכת הן על בדיקת הינשוף, והן על דו"ח המאפיינים, המלמד על כך שהעורר נחזה כשיכור כלוט. בית משפט קמא דחה את טענות הסנגור לכרסום בתשתית, וקבע, כי מקומן של טענות אלה בתיק העיקרי. אשר למסוכנות, ציין בית משפט קמא, כי העורר נוהג משנת 86 (כ-27 שנה), ולחובתו 51 הרשעות קודמות. ב-10 השנים האחרונות נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, מהירות מופרזת, סטייה מנתיב, שימוש בטלפון בזמן נהיגה (X2), נהיגה ללא חגורה (X4), מה שמלמד על מסוכנות. על כן, סבר בית משפט קמא כי ראוי להרחיקו למספר חודשים מהכביש.

ב"כ העורר מלין על קביעות בית משפט קמא, הן במישור הראייתי והן במישור המסוכנות.

אשר לראיות לכאורה, הפנה ב"כ העורר לדו"ח שנכתב על ידי המתנדב דורפמן, בו לא צויינו פרטי הנהג, או פרטי הרכב. לא נרשם דו"ח על ידי המתנדב השני. השוטר יאיר נקש, רשם פעם נוספת את הדו"ח מפי המתנדב דורפמן, וביחד שכתבו דו"ח, למרות שלא היה מקום לעשות כן, שכן מזכרו של דורפמן קריא. עוד טוען הסנגור, כי קיים חסר ראייתי ביחס לנהיגה עצמה, מה קרה עד שהשוטר הגיע, מתי הוזעק, ומתי הגיע בפועל.

אשר לתקינות המכשיר טען ב"כ העורר, כי בבדיקת תחילת המשמרת שביצע השוטר מרון, אין המתנה של יותר מ- 120 שניות כפי שדורש הנוהל, אלא רק 120 שניות, כדבריו במזכרו. יתירה מזאת, יתכן שמדובר בפחות משתי דקות, שכן בתדפיס המכשיר נרשמה המתנה בין 22:34-22:36, והיות ואין חיווי של שניות, לא ניתן לשלול פער של פחות מ- 120 שניות. ב"כ העורר טוען שלא ניתן להתעלם מהכשל הראייתי בשלב זה.

עוד נטען, כי לא הוערכה נכון מסוכנותו של העורר. בית משפט ראה ב-51 הרשעות קודמות עבר תעבורתי מכביד. אלא שמדובר באדם שנוהג ברכב ציבורי לפרנסתו, ובעשור האחרון נרשמו לחובתו עבירות ברירות משפט בלבד, בעבירות שאינן מסכנות חיים. העבירה האחרונה הינה משנת 2011. העורר לא סבל מעולם מבעיות שתיה, ועבר את כל המבחנים שנהג רכב ציבורי עובר. לטענת ב"כ העורר, על פי הלכת לחמי, מדובר באירוע נקודתי שאינו מלמד על מסוכנות, ובנסיבות דומות לא הגישה כלל המדינה בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערר מנימוקי בית משפט קמא.

אשר לתקינות מכשיר הינשוף, הצביע על בדיקות הכיול של תחילת וסוף המשמרת, וטען כי לא השוטר הוא שמודד בסטופר את חלוף הזמן מהנשיפה האחרונה, אלא מכשיר הינשוף נותן הוראות ביחס לכיול והשטיפה האוטומטית. כך גם היה במקרה הזה. בכל מקרה, דין הטענות להתברר בתיק העיקרי. אשר למסוכנות, טען ב"כ המשיבה כי הכמות הגבוהה, והנהיגה ב"זיגזג" מצביעות על מסוכנות.

לאחר ששמעתי את טענו הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, החלטתי לדחות את הערר.

לא מצאתי כרסום בתשתית הראייתית. המתנדב דורפמן, אשר עיכב את העורר, רשם מזכר בשפה עילגת, אך מובנת. בסיום המזכר נאמר, כי הנהג החשוד כשיכור נמסר לטיפולו של השוטר נקש שהגיע למקום. השוטר נקש עצמו, כתב דו"ח פעולה שבו ציין כי קיבל את העורר מידי המתנדבים. לפיכך, אין כל פגם בשרשרת העברת העורר מהמתנדבים בשטח, לידי השוטר נקש, אשר ציין את פרטי העורר.

אשר לתקינות הינשוף, גם טענה זו דינה להידחות. בין 22:34 עד 22:36 יכולות לחלוף שתי דקות ויותר, ולכן אין כל עילה לחשוד באי תקינות של המכשיר על יסוד ההמתנה הנ"ל, בפרט, כאשר המכשיר נבדק לפני ואחרי המשמרת ונמצא תקין. יש לזכור גם את דו"ח המאפיינים החמור, אשר מוסיף ומחזק את תוצאות הבדיקה.

נהיגה ברכב כאשר רמת השכרות בדמו של הנהג היא יותר מפי ארבע מהמותר, מלמדת על מסוכנות. אומנם מדובר בעבירת שכרות ראשונה. יחד עם זאת, לחובת העורר הרשעות תעבורה קודמות אחרות. עברו התעבורתי של העורר אינו ברף הגבוה ביותר, אולם גם אין להקל בו ראש. לפיכך, אני סבורה שבית משפט קמא עשה את האיזון הנכון בכך שהורה על פסילתו של העורר לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים, ואני דוחה את הערר.

ניתן והודע היום,  י"ב אלול תשע"ג, 18 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: